הפוסט סלון אירועים הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

את דלת האנגר פתחו לראשונה אורלי רובינזון, המייסדת עם בן זוגה טד בר, אומן הפועל בטכניקת FLY ברחבי כל העולם. אומנות זו שגרת חייהם. היה ברור שהאנגר בלי אומנות  הוא כמו תבשיל שאינו מתובלן, שאין בו את הרגש, את הנשמה. כיום האומנות תופסת מקום מרכזי בהאנגר. מוקדשים לכך מרחבים לא מועטים שהם כוללים את הסטודיו  של טד, המזמין קהילות שלמות לבוא ולהשתתף בתהליך היצירה, מחלקת האומנות המציעה למשפחות מגוון רחב של אומנות המגיעה אל האנגר, אוסף אומנות מקורי של המיזם ומיצגי אומנות הפזורים ברחבי האנגר. האומנות היא בלב המזים. היא הנותנת את הערך המוסף והיא מוגדרת כאחד מערכי המיזם.

הפוסט הסטודיו הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

"צבע הוא כוח , אנרגיה, ויברציה ובהחלט תרפויטי…והייתי זקוקה לזה !

לאחר ליווי צמוד של 17 משפחות מפונים, שבתיהם נשרף , בני משפחתם נחטף או נרצח, הבנתי את הצורך בגוונים המאווררים את הנשמה. בריהוט בהיר, קליל וצבעוני … חשתי שרהיט צבעוני אחד מכניס אור וצבע לחייהם של המפונים.

צבע אכן הוא מצב רוח.

איזון ורוגע לובשים ירוק

מיניות ויצירתיות ילבשו כתום ….

פתחתי את המצבעה בחזית הבית. כל רהיט שעבר תחת ידיי ונלקח למחרת נתן לי להבין את עוצמת האנרגיה שהצבע מהווה לנשמת המפונים. איך החיוך חוזר לפנים, ובדרך כמובן טיפלתי בנפשי הכואבת. הצבע חזר לחיי"

הפוסט מחלקת מיחדוש הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

"המקום שאליו מגיעים רהיטים עייפים, פגועים רועדים ומפוחדים. לפעמים חסרי רגל, דלת, מדף או סתם כבויים. כאן הם עוברים טיפול שיקום מלא הכולל חיזוק, החלפת חלקים פגומים, השלמת חלקים חסרים ואף טיפול קוסמטי מרענן. לכאן גם מגיעים רגלי כסאות שכבר היו בדרכם לאשפה וכאן הם הופכים לשולחנות זעירים להעמדת עציצים או כל אביזר קישוט אחר. הטיפול נעשה עי מיטב הנדימנים בעלי ידי זהב ונשמה טהורה. מכאן הרהיטים יוצאים רעננים ויפים לשמח משפחות ולתת להם תחושה של בית. וכשאתה רואה את החיוך מאוזן לאוזן של בעל או אשת משפחה כשברקע של התמונה, עומד רהיט שקיבל את הטיפול האוהב, אין תחושה נפלאה מזו. ואין שמחה גדולה יותר מלהיות חלק מהאור הגדול שמופץ לעולם דרך מיזם חזית הבית".

קרן אור פלד 

"פרויקט חזית הבית חרט על דגלו את ערכי הקיימות והשימור. מתוך מקום זה הוקמה ההאנגרייה (האנגר+נגרייה) שממגנטת אליה אנשים מוכשרים מכל תחומי הידע, שבחרו להתנדב בשיקום ריהוט תקול ובבנייה רב ממדית בהאנגר. אנו משתמשים כמעט רק בחומרים וכלים שהגיעו להאנגר, נאספו ומוינו – חומרים שיש בהם שפע רב. צוות ההֵנדימנים מנסה להציל כל רהיט תוך הפעלת ידע, כישרון ויצירתיות.

אנחנו למעשה חדר המיון ובית החולים של הרהיטים: חובשים, מאחים ומשתילים איברים. ההאנגרייה היא גם בית יולדות לרהיטים ואנו יוצרים מוצרים חדשים מחומרי גלם ישנים. עם הזמן ובעזרת א.נשים מוכשרים אנו מבצעים רסטורציה, צביעה וריפוד מחדש.

לרהיטים שעוברים דרך ההאנגרייה מתווספות נגיעה אישית ואהבה.

מתוך ראייה של צרכים מיוחדים אנחנו עוסקים גם בהתאמת רהיטים למקרים פרטניים, לפעמים, תוך כדי עבודה משותפת ומעצימה עם המשפחות – עבודה שמחזקת יוזמה, קבלת החלטות ואחריות שאינן מובנים מאליהן אחרי אירועי טראומה.

מרגש אותי לראות בכל פעם מחדש, איך המשפחות שמגיעות מרגישות איזה רהיט קיבל מנת אהבה נוספת, והוא נבחר מיד מהתצוגה. תהליך שיקום הרהיטים מלווה גם בריפוי ואיחוי השבר האישי של כל אחד ואחת מהצוות. ההאנגרייה היא מקום שאנו עובדים בו באהבה בסינרגיה אחד עם השני, כשכל אחד תורם מהידע ונקודות החוזקה שלו.

עבורי ההאנגרייה היא פינת הקסם של האנגר, מקום מפלט מהמציאות המורכבת, מקום ששואב אנשים מיוחדים ואהובים. מקום שמעשי ידינו ממלאים באור חללים פיזיים ורגשיים.

גדעון דותן

חזית הבית- הגדרה

בחיפוש המונח חזית באתר של האקדמיה ללשון עברית, עולה כי המילה חזית היא ממין נקבה והיא מתייחסת לצד הקדמי (של בית, של כְּלִי רכב, של גוף וכדומה), לקו הקדמי של הצבא במלחמה או בהשאלה,  לברית בין אנשים לפעולה משותפת([1]). מצאתי את זה כל כך תמציתי ומדויק. הפעילות בהאנגר של חזית הבית מהווה מבחינתי מקום של פעולה מתוך רצון אמיתי להכיל, לעזור ולשקם בתוך הכאוס אחרי השביעי באוקטובר והמצב בארץ בכלל.

שבר ותיקון

בתוך השבר הגדול שאנו חווים ומול הכאב והאובדן הנוכחים כל הזמן. בנכונות וההירתמות לפעולה, ההכלה של, והנתינה של פעילי.ות חזית הבית אני מוצא מקום של תיקון, פיזי, רגשי ורעיוני. גם ברמה ברמה המעשית והחומרית זה מקום בו ניתן לעשות תיקון, שימוש חוזר, מיחזור וייעוד מחודש לאובייקטים קיימים באמצעות השקעה של משאבי דמיון ורצון, יכולת וכישרון.

סוכני שינוי

אבל הדבר שמחבר אותי יותר מכל הוא השותפות. שינויים מתחילים במעשים ובלי יותר מדי דיבורים. אני מוצא בהאנגר רוח מאחדת של עשייה חיובית למען האחר. אין דיבורים מפלגים ורעילים, אין אנחנו ו-הם ודיבורים על פוליטיקה- יש רק את כולנו יחד. כולנו עושות.ים ועוזרות.ים. הרוח הזו שורה על כולנו. כולנו סוכני שינוי התורמות.ים מכישורינו וביחד מצליחות.ים לייצר שינוי משמעותי.

גיורא קלר

"התחלתי להתנדב בחזית הבית כהנדימן, בתחילת נובמבר 2023, ולאחרונה עשיתי הסבה לסיוע בנושאי מחשבים, ומידע.

הפעילות שלי בחזית הבית גורמת  לי להרגיש שיש משמעות לחיים, אני מרגיש שאני תורם ועוזר לאחרים בעת צרה, וזה נותן הרגשה של סיפוק עמוק.

המפגש עם המתנדבים האחרים, הוא חוויה של מפגש עם אנשי ארץ ישראל היפה, הטובה.

השייכות למשפחת חזית הבית, המשפחה המורחבת, האוהבת, המופלאה, היא זכות שאין שניה לה.

הסיפורים על המשפחות שפונות אלינו והתגובות שלהן, ממלאות את הלב ומרגשות.

ההובלה, המשיכה והדחיפה של אורלי רובינזון, שאין דבר העומד בפניה, היא אתגר שכיף להתמודד איתו. מהנדס חשמל, גמלאי צה״ל, בן שמונים"

הפוסט ההאנגריה הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

"הסיסמא שלי למיזם היא: אורזות הרבה אהבה, באהבה רבה. כשאני שבורה, כואבת, מודאגת ובקושי מתפקדת, אני נוסעת להאנגר. ברגע שאני נכנסת, אני מקבלת כוחות על בלתי מוסברים. הלב מתמלא באהבה ונתינה אין סופית.

אני מרגישה שאין מקום אחר בעולם שארצה להיות בו הימים אלו.

כל אחד מהמתנדבים המטורפים שלנו מקרין כל כך הרבה אהבה, שזה ניראה לי המקום הכי יפה ונעים בעולם!

הדאגה לבני, לחטופים ולכל יתר החיילים, כילתה כל חלקה טובה בנפשי.

המיזם הזה והמתנדבים הם הדבר היחיד שמרגיע, מרפא ונותן לי כוח ותקווה.

אני מודה כל יום על הזכות שניתנה לי להכיר את כל המתנדבים המופלאים, שהפכו לחשובים כל כך בחיי.

תודה על יוזמתך המבורכת.

עם חבורה מופלאה כזאת, אי אפשר ליפול! אני אוהבת אתכם בכל ליבי. מייחלת לימים טובים יותר ושאחרי החושך הנוראי הזה, יעלה אור גדול. אמשיך לארוז הרבה אהבה, באהבה רבה, עד שיעלה האור!"

אביבה

"על מיזם חזית הבית שמעתי ללא הפסקה מהבן והכלה שלי שמתנדבים שם, וכך, ברגע שיצאתי לפנסיה אמרתי להם: "טוב, 'חפרתם' לי אז עכשיו גם אני באה להתנדב".

ביום הראשון שהגעתי להאנגר אילנה, שהייתה האורזת הקבועה בימי שלישי לא יכלה להגיע, לכן הצעתי למלא את מקומה ליום אחד ומאז היא ואני הפכנו לצוות האריזה הקבוע בימי שלישי.

כאשר אני אורזת כלי מטבח ופריטים שבירים למשפחות, אני מרגישה שאני נותנת להם תחושת ביטחון, אחרי שחוו שבר אמונתי כל כך גדול, מלבד השבר הפיזי שהבתים שלהם עברו.

התחלתי להתנדב בחודש יולי ואני לא יכולה לשכוח כמה חם היה לי, אומנם הוזהרתי מהחום אבל זה עדיין 'תפס' אותי בהפתעה. אבל ההפתעה הגדולה עוד יותר הייתה תחושת הסיפוק בסיום יום העבודה שם.

היום אני קמה בכל יום שלישי בבוקר ומתרגשת להגיע להאנגר!"

סילבי ביאלוסטוצקי

"התחלתי להתנדב בימי חמישי, "יום תרומות". אני גאה לספר לכולם שחזית הבית הוא מקום של תקווה, של ערבות הדדית, של חיוך מפה לאוזן, של עשייה, של כבוד הדדי ומתן יד כשצריך. אותי מרגשים כל האנשים המדהימים שבוחרים להיפרד מחפצים לטובת אחרים, ומהמתנדבים שפועלים מתוך כוח שהוא בלתי ניתן לתיאור, כוח עצום  שממלא כל פינה בהאנגר, ולבסוף המשפחות, הבודדים, אלה עם הסרטים הצבעוניים, (מעטות מגיעות ביום תרומות) שמודים על היוזמה ועל העזרה ונדבקים בחיוך. אני חוזרת הביתה, מלאת אוויר בריאות ובנשמה. מלאת תקווה על העם הזה."

מרלין

"חזית הבית הוא המקום שאני באה לעשות את החלק הקטן שלי לעזור לאנשי עמי שאיבדו כל כך הרבה בשנה האחרונה. כל פעם שאני מגיעה, לצערי רק פעם בשבוע, אני מאושרת מלראות את כל האנשים הטובים של עמינו שעוזרים ונותנים עם כל הלב.  מצד שני אני מדוכאת מהצורך לחזית הבית, ומה קרה לעם שלנו בכל כך הרבה דרכים בשנה החולפת, גם  מבחוץ וגם בפנים. אבל בעיקר חזית הבית נותנת לי תקווה לעתיד — עם אנשים שבונים ומשתתפים בפרויקט כזה אנחנו רק יכולים להיות בסדר."

מיטל

"האנגר חזית הבית עבורי הוא אוויר לנשימה בתקופה שהתנפצו לי האמונות והבסיסים. הוא להכיר ולחוות מקרוב את האנשים שהכי נפגעו

הוא לראות ולשוחח עם האנשים הכי נדיבים ורגישים שתרמו ממיטב חפציהם למיזם

הוא לחבק ולשהות לצד האנשים הכי מעולים שיש שבאו לתת ממרצם מזמנם מכשרונם ומחיוכם כדי להקל על המתקשים (וכמוני גם על עצמם)

ההאנגר הוא מקום לתקווה

ההאנגר הוא שייכות ובית"

הפוסט מחלקת אריזה הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

"מחלקת הילדים מלאה במשחקים, בובות, צעצועים וספרים. מגיעים אליה הורים צעירים, משפחות מרובות ילדים, נשים הריוניות, סבים וסבתות וכמובן ילדים וילדות. ההורים מוזמנים לבחור שם פריטים לעיצוב והעשרת חדר או פינת הילדים בבית, וכמובן לבחור מתנות והפתעות משמחות של תשומת לב לילדים. כשהילדים מגיעים עם ההורים ליום הליקוט בהאנגר הם יכולים להיות במרחב הזה בזמן שההורים מסתובבים במחלקות השונות. לשחק, לצייר, להסתובב, לגלות ולבחור בעצמם את המשחקים שהכי מרגשים ומעניינים אותם. הילדים יוצאים למקום המגורים החדש שלהם עם שקית מלאה בכל טוב ששייכת ומיועדת במיוחד להם.

להתנדב במחלקת הילדים בחזית הבית זה אומר לפעמים לטבוע בתוך מסה של משחקים ובובות לכל הגילאים ובכל הצורות, אבל מתוך זה לסדר, למיין, לארגן מחדש ולהנגיש עבור המשפחות את כל מה שילדים אוהבים. ובדרך להיחשף לפריטים הכי מתוקים, לראות ערך בדברים הכי קטנים שעושים טוב על הלב. מחלקת הילדים מזכה את המתנדבים, המשפחות והילדים ברגעים של תמימות, התלהבות, שמחה וטוב."

הפוסט מחלקת ילדים הופיע לראשונה ב-חזית הבית.

"להאנגר חזית הבית הגיעו במהלך השנה האחרונה בין השאר, פריטים שמרכיבים פסיפס שלם של הבית הישראלי כמעט מאז קום המדינה וחשבנו שיהיה ראוי ונכון להציג את האוסף הנפלא הזה כגלריה בתוך ההאנגר. לכל אחד המושג "בית ישראלי"  עושה קונוטציה אחרת וזיכרון שונה.  האוסף עצמו, התגבש מתרומות ממקומות ומאנשים שונים כך שהוא בהחלט מקיף הרבה סגנונות:

• אוסף סרוויסים ופורצלנים שעשו עלייה עם הסבים והסבתות  מאנגליה, גרמניה, פולין וכדומה
• קריסטלים וכלי זכוכית
• אוסף של כלי "חדר אוכל" וזיכרון מהקיבוצים
• מקבץ כלי קרמיקה וכלים שימושיים מהמפעלים המפוארים ביותר של מפעלי הקרמיקה בארץ
• נציגות יפה של זכוכיות מורנו
• כלים שכיכבו בבתים בשנות ה80 וה 90

כל אלו בשילוב רהיטים, תמונות אומנות וטקסטיל שמזוהה עם התקופות השונות.

אני חושבת שלכל אחת מהמשפחות שמגיעות להאנגר, גם כאלו שלא בהכרח חובבות וינטג', היה משהו מהחפצים האלה בבית – הבית שנהרס, או זה שהם נאלצו לפנות, או כזה שהם לא יכולים לחזור אליו מכל מיני סיבות. לפעמים הן בוחרות דווקא לאמץ פריט שהיה בבית ואבד, לפעמים הן בוחרות דווקא ללכת לכיוון אחר, כזה שלא יעורר זיכרונות. אבל מראה הפריטים הללו תמיד מעורר דיון, נוסטלגיה ואין ספק שזה משהו שצריך לשמר.

ובנימה אישית,  אני חובבת ועוסקת בהיבטים שונים של וינטג' גם בעיסוק שלי. בתור קיבוצניקית מאז ומעולם, העיסוק בוינטג' אפשר לי להביא את עצמי לידי ביטוי בצורה שונה, אחרת וייחודית. בתחילת דרכי בהאנגר ליוויתי משפחות במסלול המורחב שהיה בזמנו, שכלל ביקור בדירה הזמנית, יום ליקוט בהאנגר ויום סידור של החפצים בדירה. שלב הליקוט היה מאוד מאתגר, שכן היה צריך לסנכרן בין המלאי הקיים בהאנגר, הטעם והרצונות של המשפחה והעין שלי שרצתה גם בסיטואציה הזו ליצור מרחב כמה שיותר שלם והרמוני שירגיש בית.

אחרי פסק זמן קצר, חזרתי להאנגר, הפעם כחלק מהצוות האחראי על גלריית הוינטג', גם מיון התכולה והאוסף וגם אופן ההצגה והאוצרות שלה. כאן אני מרגישה כרגע שהכי נכון לי לתרום את הידע וההבנה שלי בוינטג' שרכשתי עם השנים."

רן ארנון

"אוסף של פעם הצטבר לו בהאנגר

כלים, ארונות , אנשים של פעם

סיפור פה סיפור שם

חפץ שמזכיר את סבתא

בובה שמזכירה ילדות

דו שיח שמעלה נשכחות.

האוסף שלנו הוא מצבור הן של חפצים והן של זיכרונות

מהילדות לבית סבתא מהירקן לחדר אוכל של הקיבוץ.

כשאתה מסתכל על הקנקן אתה רואה מה שיש בו ומה הוא מסמל. הצורה ,המשקל והחומר הם רק טריגר לעורר בך את מה שאתה שומר עמוק בפנים.

האוסף הוא רגשות עמוקים שיוצאים החוצה ורוצים לקחת אותך למסע שאתה מגיע אליו ,ולהמשיך את המסע שהתחלת בו שנכנסת להאנגר "

מיכל גרינברג

"אוסף הווינטג' נוצר בהתחלה מתוך תחושת בטן שמגיעות להאנגר תרומות יקרות ערך שהביחד שלהן גדול מעצם היותן פריטים בודדים, ואכן הצטברות הכלים המיוחדים משקפים הווית חיים, סוג לחיבור של ההיסטוריה המקומית של בתים בארץ . נוצרה פלטפורמה ייחודית להרצאות ושיח על התפתחות המטבח הישראלי, המשקף את הבית הישראלי- תרבות של עם, היום יום והחג, הבישול, הרגלי האירוח הביתי, הביחד הישראלי, בקיבוץ, בכפר ואצל ידוענים ומכתיבי עמדה עוד הרבה שנים לפני האינסטגרם.

אני רואה את המשמעות של כלי הוינטאג למשפחות המגיעות לאבזר את בתיהם- מתרגשות בזיהוי כלים מבית סבתא, מזיכרונות של ארועי חג ויום יום מהילדות- ממש חיבור לשורשים. מאין חיבור לאדמה למציאות חדשה ישנה. הייתה חטופה שחזרה מהשבי והגיעה אלינו שביקשה לעצמה כלים מסדרה מסוימת ואמרה שתשמח לארח עם הכלים הללו ובחיוך הוסיפה שלא חשבה עד לרגע זה שתחזור אי פעם לארח. בשביל זה אני כאן!"

הפוסט מחלקת וינטג' הופיע לראשונה ב-חזית הבית.