אומנות הייתה בהאנגר מיומו הראשון. הגיע רכב, יצאה ממנו ציירת צעירה וחיננית ומסרה ציורי מקור שלה. כעבור שעה נכנסה משפחה צעירה מהעוטף ובחרה מתוך הציורים שרק הגיעו. נדמה שהצבע עוד לא התייבש על בדי הקנבס, כמו שהדמעות עדיין זלגו על הלחי של האם הצעירה, שאיבדה את הביתה אך בחרה להתחיל את הליקוט בבחירת אומנות לנפשה הפצועה. זה היה אחד הפוסטים הראשונים שעלו על חזית הבית. ההוכחה הזו, שאומנות קודמת למיקרו גל. שהנשמה, למרות הטלטלה הנוראית שעברה, היא בסדר, היא רוצה נחמה. היא רוצה שיקום.
את דלת האנגר פתחו לראשונה אורלי רובינזון, המייסדת עם בן זוגה טד בר, אומן הפועל בטכניקת FLY ברחבי כל העולם. אומנות זו שגרת חייהם. היה ברור שהאנגר בלי אומנות הוא כמו תבשיל שאינו מתובלן, שאין בו את הרגש, את הנשמה. כיום האומנות תופסת מקום מרכזי בהאנגר. מוקדשים לכך מרחבים לא מועטים שהם כוללים את הסטודיו של טד, המזמין קהילות שלמות לבוא ולהשתתף בתהליך היצירה, מחלקת האומנות המציעה למשפחות מגוון רחב של אומנות המגיעה אל האנגר, אוסף אומנות מקורי של המיזם ומיצגי אומנות הפזורים ברחבי האנגר. האומנות היא בלב המזים. היא הנותנת את הערך המוסף והיא מוגדרת כאחד מערכי המיזם.
