אירועי השביעי לאוקטובר תפסו אותי כמו רבים אחרים המומה וכואבת את מימדי האסון. חודשיים טרום גיוסו של בני לי ליחידה מובחרת . להאנגר הגעתי להתנדב החל מיומו הראשון . כשהאנגר באמת היה רק האנגר .אבל כבר בשבוע הראשון לפעילותו האנגר החל להתמלא בציוד וריהוט רב שנתרם ע״י העם המופלא והטוב שלנו.
מדי יום שבתי לביתי וחלקתי עם משפחתי את הסיפורים והחוויות שבאנגר. ניסיתי לשכנע את בני להגיע ולהתנדב. אחרי שבוע זה קרה ״אבל אמא, אני בא להתנדב יום אחד כי ביקשת וזהו, אל תחפרי לי יותר״. באמצע היום הראשון להתנדבות של לי הוא כבר שאל אותי ״תבדקי עם עידו אם צריך שאגיע גם מחר״ והשאר – היסטוריה.
לי הגיע להתנדב איתי בהאנגר מדי יום . הפך ליד ימינו של עידו
וזכה לאחים ואחיות גדולים . ההאנגר אימץ את לי בדיוק כמו שלי אימץ את ההאנגר
ואני – אני זכיתי לימים שלמים שבהם ביליתי כתף לצד כתף , יד ביד עם לי בהאנגר, משעות הבוקר המוקדמות ועד השעות המאוחרות של הלילה. זכיתי לראות אותו מדי יום מרכיב, סוחב, ומסייע בכל הנדרש וכך היה עד לגיוס.
לקראת סיום הטירונות לי התבקש בשיחת חתך עם המ״פ לספר על ארוע משמעותי בחייו . לי התעקש לספר על שני אירועים,
אחד – הזכייה הראשונה במדליה אולימפית בג׳ודו שעליה אחראי אביו המאמן שני הרשקו
והשני – האנגר חזית הבית, חווית ההתנדבות שלו, ההכרות שלו עם המתנדבים והמשמעותית למען האחר .
אז מה זה מיזם חזית הבית בשבילי ?
זה המקום שבו ואליו מתנקזים אנשים עם ❤️רחב ואמונה גדולה שיש תקווה ועם העשייה נזכה לתקומה .
המיזם עבורי הוא חוויה משנת חיים.
זכיתי במשפחה נוספת – משפחת חזית הבית ואם הייתי נשאלת גם אני על אירוע משמעותי בחיי – בטוחה לגמרי בתשובה.
